לפני בדיוק שבוע חגגנו בקנדה ובארהב את העצמאות של שתי המעצמות הללו. ובהזדמנות זו רציתי להעלות למודעות את הנושא של פיתוח לעצמאות במשפחה ואיך זה קשור לפינוק.
הורים רבים חושבים שפינוק הילדים שלהם יוביל אותם לתואר ההורה הכי טוב! ההורה שתמיד יהיה שם עבור הילדים שלו, שתמיד יעניק עזרה, יטפל, ידאג ויחסוך מהילדים שלו חוסר נעימות, חוסר אונים כדי שלעולם לא ירגיש כשלון ואכזבה. הורים רבים אומרים- ״כל אני חי/ה, את/ה לא תסבול בחיים!״ האם אתם חושבים שהמשפט הזה נכון? ממש לא! כמה שנגן על הילדים שלנו בצמר גפן ברגע שהם יצאו החוצה הם יצטרכו להתמודד עם מצבים שאנחנו לא נוכל לעזור להם ולהיות שם עבורם.
אז מה זה פיתוח לעצמאות?
ילדים מגיל שנתיים מתחילים לפתח את העצמאות שלהם. הם רוצים הכל לבד, לא מבחינים אם זה אפשרי או לא, מבחינתם הכל אפשרי- עד שאנחנו באים ומגבילים אותם. הילד רוצה לצחצח שיניים לבד- ההורה יגיד לו: ״לא, תן לי! אני אצחצח לך״ כי מן הסתם הוא לא יצחצח היטב והשיניים ייפגעו. הילדה רוצה להתלבש לבד לגן, ומחוסר זמן שמא נאחר, אנחנו נלביש אותה. הילדה רוצה לעזור לך במטבח ולחתוך סלט, אבל היא לא יכולה כי סכין זה מסוכן. הילד רוצה לשבור ביצה ואנחנו לא מסכימים, כי זה מלכלך ומייצר לנו עבודה. ועוד מלא דוגמאות.
ברגע שהגבלנו – בייחוד ללא הסבר שעומד מאחוריו , אלא רק אמרנו ״לא זה מסוכן״ או ״אין לנו זמן״ הילד ירצה יותר! הילד לא מבין מה זה מסוכן? כי הוא לא חווה את הסיכון. ולילד אין תחושת זמן , אז הוא לא מבין מה זה איחור. כשהילדים מגיעים לגיל שנתיים אנחנו מיד מאבחנים כל התנגדות כ- 2 terrible . אבל הסיבה העיקרית היא להתנגדות הילדים, היא שהילדים רוצים לבד וההורים לא מאפשרים. למה הילדים מתנגדים? כי הם לא מבינים למה? והם גם לא יכולים לדחות סיפוקים ורוצים כאן ועכשיו. אנחנו כל הזמן עסוקים בללמוד איך לייצר גבולות לילדים, אבל כאן יש לנו מקום ללמוד לשחרר. לתת לילדים להתנסות, לחוות, לכאוב ולהבין אם זה טוב או רע עבורם- כן כן, הם יכולים להבין בעצמם!
תנסו שניה לחשוב על עצמכם- מישהו נותן לכם עצה, לא תמיד אתם תקבלו אותה. מתי בטוח לא תחזרו על אותה פעולה? כשתחוו אכזבה או כאב. אנחנו לא יכולים לקחת או למנוע מהילדים שלנו כאב או אכזבה כי זה לא יהיה נכון עבורם. גם אם נשב ונסביר להם את ההיגיון ואת ניסיון חיינו, זה לא יעבור כמו ההתנסות בחיים עצמם! והתפקיד שלנו ההורים לשחרר, יותר לאפשר לדברים לקרות.
איך עושים את זה? להלן 2 דוגמאות, האחת לילדים בגיל הרך, והשניה למתבגרים.
אז נתחיל בגיל הרך – הילד או הילדה שכחו את המחברת בבית. מה עושה ההורה? מיד רץ לבית הספר ומביא לו את המחברת, שמא המורה תכעס עליו שלא הביא את המחברת עם כל שיעורי הבית. מה לומד הילד- שהוא יכול לשכוח, כי תמיד ההורים שלו יביאו לו, ו/או יעשו עבורו, וכך הילד הופך להיות שכחן, למה? כי הוא לא רואה בזה חשיבות. פה ההורים צריכים לתת לילד להתנסות בהתמודדות מול המורה. המורה תשאל אותו ״איפה המחברת?״ והוא יגיד ״שכחתי״. חוסר הנעימות הזו, שאנו ההורים רוצים לחסוך ממנו, דווקא תלמד אותו שכדאי לו בפעם הבאה לזכור לשים את כל הספרים והמחברות בתיק.
זה נכון גם לילד ששכח את האוכל שלו, שכח להכין שיעורים או הורים שמכינים עבור הילדים שלהם את שיעורי הבית, כדי שלא יהיה להם קשה ולא יצטרכו להתאמץ. כל הדברים הללו מונעים מהילדים לפתח את העצמאות שלהם והופכים לפינוק יתר מצד ההורים כלפי הילדים.
פינוק זה חום ואהבה , זה זמן איכות עם הילדים, תשומת לב טובה- כל הדברים האלו הם מבורכים וילדים צמאים אליהם אז תעניקו אותם בשפע.
דוגמא לפיתוח עצמאות אצל ילדים בוגרים– מתבגרים, שמבקשים להזמין אוכל כמעט כל יום, כי אחד ההורים הינו היא רופא בכיר ועובדים מסביב לשעון ולא תמיד בא להן לאכול את האוכל שההורים הכינו מראש עבורן, אז הן מתפנקות. פה צריך לפתח את העצמאות שלהן בהכנת האוכל בעצמן. צריך להקדיש ערב אחד ללימוד הילדים הבוגרים בהכנת מאכלים שהם אוהבים בכדי שירגישו שהם יכולים בעצמם, וכמובן שיהיה להם טעים וחשק להכין… באותו הערב תעשו כמה ניסיונות ותתנו להם פידבקים מה טוב? ומה חסר? ממש שירגישו שאנחנו מלמדים אותם להיות השף הבא. תדברו על הסיכונים במטבח ותסמכו עליהם שהם יכולים. יש הרבה הורים שמתענגים על המאכלים של הילדים שלהם אז תהנו מזה!
מגיל 7-8 אפשר כבר ללמד את הילדים להגיש לעצמם את האוכל כמו קורנפלקס וחלב , לחמם במיקרוגל, להכין סנדוויץ. תלמדו אותם לעשות את זה כשאתם בבית, זה יכול להקל עליכם. אז נכון שלהכין ולהגיש לילדים את האוכל נתפס בעינינו כפינוק ואף סיפוק שלנו, אבל ככל שתתחילו מדי פעם ללמד אותם דברים קלים לעשות בעצמם, לכם יהיה יותר קל להטמיע עצמאות בדברים המורכבים יותר.
פיתוח עצמאות תלוי רק בנו ההורים והדבר היחיד שאנחנו צריכים ללמוד ולהתאמן עליו הוא לשחרר. לשחרר קיבעונות במחשבה שהילדים לא יכולים, כי זה תלוי רק בדרך שאנחנו מציגים את הדברים ומהצד השני הילדים רוצים עצמאות, אז תאפשרו.
